תמונת מצב מקיפה של הכיבוש הישראלי בשטחים הפלסטיניים
זוהי השנה השנייה לפרסומו של דוח מצב הכיבוש עליו חתומים 21 ארגוני זכויות אדם וחברה אזרחית. הדוח מתפרסם עם סיום שנתו ה-57 של הכיבוש וסוקר את המגמות העיקריות שאפיינו את השנה החולפת, שהיתה קשה ואכזרית במיוחד. הארגונים החתומים על הדוח מחויבים לשינוי המציאות הקודרת המתוארת בו ומקווים שיבוא יום שבו פעילותם לא תהיה נחוצה עוד.
זכויות אדם הן זכויות אוניברסליות של אנשים ונשים באשר הם, פשעי מלחמה הינם פשעי מלחמה משני צדי הגבול, ועל האחראים לפשעים לחדול מביצועם ולתת את הדין. אנו קוראים לשחרור מיידי של הילדים, הנשים והגברים המוחזקים כבני ערובה בשבי חמאס, ולשים סוף מיידי להרעבה ולהרג של אזרחים בעזה.
שתפו את העמוד:
השנה ה-57
דוח מצב הכיבוש
תמונת מצב מקיפה של הכיבוש הישראלי בשטחים הפלסטיניים
זוהי השנה השנייה לפרסומו של דוח מצב הכיבוש עליו חתומים 21 ארגוני זכויות אדם וחברה אזרחית. הדוח מתפרסם עם סיום שנתו ה-57 של הכיבוש וסוקר את המגמות העיקריות שאפיינו את השנה החולפת, שהיתה קשה ואכזרית במיוחד. הארגונים החתומים על הדוח מחויבים לשינוי המציאות הקודרת המתוארת בו ומקווים שיבוא יום שבו פעילותם לא תהיה נחוצה עוד.
זכויות אדם הן זכויות אוניברסליות של אנשים ונשים באשר הם, פשעי מלחמה הינם פשעי מלחמה משני צדי הגבול, ועל האחראים לפשעים לחדול מביצועם ולתת את הדין. אנו קוראים לשחרור מיידי של הילדים, הנשים והגברים המוחזקים כבני ערובה בשבי חמאס, ולשים סוף מיידי להרעבה ולהרג של אזרחים בעזה.
שתפו את העמוד:
רצועת עזה
נכון ל-27 במאי 2024, האו"ם דווח בהתבסס על נתוני משרד הבריאות הפלסטיני על מעל 36,000 הרוגים עזתים, מתוכם לפחות 7,800 קטינים ו-5,000 נשים. לפי הערכות ישראליות מעל שליש מההרוגים הינם אזרחים שלא לקחו חלק בלחימה. ברור לחלוטין כי במלחמה הנוכחית ישראל שינתה באופן דרמטי את מדיניות הפעלת האש שלה, ובכך גרמה להרג חסר תקדים של חפים מפשע.
ברצועת עזה מתחולל משבר רעב חסר תקדים, שנובע מהרס של תעשיית המזון והחקלאות, עקירה של יותר ממיליון אנשים מבתיהם, מצור וחודשים של הגבלות חמורות על מעבר וחלוקת סיוע. למעלה ממיליון איש סובלים מרעב ברמה הגבוהה ביותר. מצב הרעב הקיצוני הוא תוצר ישיר ומכוון של מדיניות ההרעבה הישראלית. הרעבת אוכלוסייה אזרחית אסורה בתכלית האיסור בדין הבינלאומי: על ישראל מוטלת חובה פוזיטיבית לאפשר מעבר רציף ועקבי של סיוע הומניטרי, כולל מזון.
מים: כתוצאה מפעולות ישראל קיים מחסור קיצוני של מים נקיים שהפך למסכן-חיים. ארגונים בינלאומים מתריעים שפלסטינים רבים שורדים כעת על פחות מ-3% מצריכת המים היומית המינימלית הנדרשת.
ביוב: הפגיעה בתשתיות הביוב תורמת אף היא לאסון ההומניטרי, התברואתי והתזונתי ברצועה.
הרס מבנים: על פי הערכות, כ-70% מבתי המגורים ומחצית מכלל המבנים ברצועת עזה נפגעו או נהרסו כליל בהפצצות. בנוסף, נעשה הרס שיטתי ומכוון של נכסי תרבות ובהם אוניברסיטאות, מוסדות דת, מבנים היסטוריים, ארכיונים, מוזיאונים ואתרי מורשת.
חשמל: מאז ה-11 באוקטובר, אין חשמל ברשת החשמל ברצועת עזה שכן ישראל ממשיכה לחסום את אספקת החשמל ולמנוע כניסת דלקים לתפעול תחנת הכוח ברצועה.
הקרסת מערכת הבריאות היא גורם מרכזי בהדרדרות הרצועה למשבר הומניטרי חסר תקדים. ישראל הרסה בתקיפה שיטתית ומכוונת את מערך הרפואה בעזה תוך פגיעה אנושה ביכולתו – שהיתה מוגבלת מלכתחילה – לענות על הצרכים ההולכים וגדלים של חולים ופצועים ולמנוע מגפות. גם שימוש פסול ופושע של חמאס בבתי חולים לא יכול להצדיק תקיפת בתי החולים והתעלמות מצרכיה של אוכלוסיה האזרחית.
בתחילת המלחמה בסיס שדה תימן ומחנות עופר וענתות, הושמשו על ידי הצבא כמתקנים להחזקת עצורים שבהם הוחזקו במצטבר אלפים מתושבי עזה. התמונה העולה מעדויות משדה תימן היא של תנאי כליאה קיצוניים העולים לכדי עינויים: העצורים מוחזקים במכלאות פתוחות לשמיים, אזוקי ידיים ומכוסי עיניים 24 שעות ביממה, ומאולצים לכרוע על ברכיהם רוב שעות היום ולישון על רצפת המכלאות בלילה. הם לא מקבלים מספיק מזון ומים טיפול רפואי, ותנאי סניטציה בסיסיים, וסובלים מצפיפות קשה, יחס אלים ומשפיל, ומפקרטיקות של עינויים. לפחות 40 עצורים מתו בעת החזקתם במשמורת הצבא נכון לסוף חודש אפריל.
בנוסף, בשדה תימן הוקם גם בית חולים שדה לטיפול ראשוני בעצורים חולים ופצועים, כולל מתן טיפול מורכב במצבים שדורשים אשפוז. מעדויות של רופאים המשרתים בשדה תימן עולה תמונה מחרידה של הזנחה רפואית ועבירות קשות על אתיקה רפואית, כולל כריתת ידיים ורגליים של עצורים כדבר שבשגרה בשל פצעים מאיזוק, מחסור בתרופות, טיפול רפואי לא מתאים, ואלימות משמעותית כלפי העצורים. על פי הדיווחים, עצורים מגיעים לקבל טיפול כשעל גופם סימני אלימות קשים.
ישנו חשש כבד כי מרבית הבדיקות והחקירות בעקבות המלחמה בעזה יעסקו בדרגים זוטרים בלבד, יסתיימו מבלי להעמיד לדין את האחראים, ובעיקר – מבלי שקובעי המדיניות ומוביליה האזרחיים והצבאיים ייחקרו ויתנו את הדין על המדיניות הפושעת שהתוו. כל עוד ישראל מספקת חסינות כמעט מלאה לפעולות הצבא והדרג המדיני, ולא חוקרת בעצמה בצורה יסודית ומקיפה הפרות של הדין הבינלאומי, חקירה חיצונית בלתי תלויה של חשדות להפרות הדין מצד ישראל הינה הכרחית על מנת להפסיק את המשך הפגיעה בחפים מפשע והפרות זכויות האדם נוספות.
הגדה המערבית
בגדה המערבית מתרחש מאז הקמת הממשלה ה-37 ובחסות המלחמה שינוי מבני מרחיק לכת של מעבר ממסגרת משפטית של כיבוש צבאי, הפועלת תחת מגבלות דיני הכיבוש, למשטר של סיפוח ואפרטהייד – שניהם אסורים על פי הדין הבינלאומי. הדבר נעשה באמצעות תהליך מואץ של העברת סמכויות נרחבות מידי המפקד הצבאי לידי גורמים אזרחיים הנשלטים באופן ישיר על ידי הממשלה.
השינוי המבני הבולט ביותר הוא מינוי השר סמוטריץ' לשר נוסף במשרד הביטחון – תפקיד שהומצא לראשונה לדרישתו. סמכויות נרחבות הנוגעות לניהול החיים האזרחיים בגדה המערבית הועברו משר הביטחון לידי השר סמוטריץ' המוביל שינויים מבניים, משפטיים ובירוקרטיים בעלי משמעות עצומה במטרה לטשטש את הקו הירוק ולנרמל את השליטה הישראלית בגדה המערבית ואת חייהם של המתנחלים החיים בה. יש להדגיש כי בה בעת חייהם של פלסטינים ממשיכים להיות מנוהלים בנפרד ובכוחניות תחת חוקי המשטר הצבאי.
2023 היתה שנת שיא מבחינת אלימות מתנחלים, היקפם וחומרתם: תועדו בה כ-1,200 אירועי אלימות, בהם פוגרומים בהשתתפות מאות ישראלים. בחסות המלחמה תועדה החמרה: מה-7.10 ועד סוף מאי 2024 נרשמו כ-900 תקיפות ולפחות 31 פלסטינים נהרגו בתקריות הקשורות לאלימות מתנחלים. האלימות התרחשה פעמים רבות לעיניי חיילים העומדים מנגד, שומרים על התוקפים, ולעיתים אף מצטרפים למעשים. גיוס מתנחלים לשירות מילואים בגדודי הגנה מרחבית (הגמ"ר) מפרוץ המלחמה, במקביל לחלוקת אלפי כלי נשק למתנחלים על ידי הצבא, הגבירו אף הם את האלימות. כתוצאה ישירה של אלימות מתנחלים מאורגנת ובחסות פעולות הצבא, במהלך השנה החולפת גורשו ונושלו מאדמותיהן 18 קהילות רועים בשטח C.
אלימות מתנחלים מתבצעת בחסינות כמעט מלאה מפני הדין; חקירות המשטרה בנוגע לאלימות מתנחלים הן רשלניות באופן שיטתי וברובן המוחלט (כ-94% מהתיקים) לא מובילות לכתבי אישום. השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר מכחיש את קיומה של אלימות מתנחלים, והנהיג מדיניות אי-אכיפה משטרתית.
כוונתה המוצהרת של הממשלה הנוכחית היא להכפיל את אוכלוסיית המתנחלים. בהתאם, ב-2023 קודם מספר שיא של יחידות דיור מעבר לקו הירוק ; בחסות המלחמה מקודמת הגדלה משמעותית נוספת של שטח ואוכלוסיית ההתנחלויות. כבר לאחר ארבעה חודשים נרשמה שנת 2024 כשנת שיא בהיקף ההכרזות על קרקעות כ'אדמות מדינה' – כ-11 אלף דונמים; הרחבת הכשרות בדיעבד ותיקצוב של בנייה שאינה חוקית גם לפי החוק הישראלי – מאחזים, מאחזי חוות, ויחידות דיור. באפריל 2024 הורה השר סמוטריץ' להעניק שירותים אזרחיים ולחבר לתשתיות 68 מאחזים לא מורשים. תקציב המדינה מקצה משאבים חסרי תקדים לפיתוח מפעל ההתנחלויות באופן המשקף את סדרי העדיפויות של הממשלה.
לצד הנישול המדינתי הרשמי, מאז פרוץ המלחמה הקימו מתנחלים 24 מאחזים בלתי מורשים ברחבי הגדה המערבית וסללו עשרות דרכים חדשות, חלקן על קרקע פלסטינית פרטית, וגידרו שטחים פתוחים כדי למנוע גישת פלסטינים אליהם. פעולות אלו נעשות בידיעת ובחסות המדינה, פעמים רבות בליווי הצבא וללא פעולות אכיפה ממשיות מצד גורמי אכיפה.
באצטלה של הגנה על אתרי עתיקות מרחיבים גופי מתנחלים ורשויות המדינה את שליטתם בשטחי הגדה המערבית תוך השתלטות על אדמות פלסטיניות – בשנת 2023 הוקצו כ-150 מיליון ש״ח לטובת משימה זו. מאמצים אלה משמשים כצידוק להרחבת שליטת ישראל גם בשטח B.
מיד עם פרוץ המלחמה השית הצבא הגבלות תנועה קיצוניות על פלסטינים בכל רחבי גדה המערבית. קהילות וכפרים פלסטינים כותרו וצירי תנועה נחסמו. מדיניות זו, שעודנה מיושמת, כמעט אינה מאפשרת נסיעה בכבישים הראשיים או מעבר במחסומים רבים. בנוסף, יכולתם של תושבי הקבע של 'מרחב התפר' לצאת ממנו, והגישה לאדמות שנמצאות בו צומצמה מאד על ידי הצבא. להגבלות אלו השלכות קיצוניות על חיי היומיום של הפלסטינים ופגיעה אנושה במשפחות וקהילות הנסמכות על חקלאות למחייתן.
העברת סמכויות הנוגעות לתכנון ולהריסה לשר במשרד הביטחון סמוטריץ' מקצינה ומאיצה את מדיניות התכנון הישראלית הדוחקת פלסטינים בכוח משטח C. תחת מינהלת ההתיישבות בראשותו, בשנת 2023 הואצה האכיפה על בנייה פלסטינית מחד, ומנגד הונהגה מדיניות אי-אכיפה גורפת על בנייה ישראלית לא חוקית. לפי נתוני המנהל האזרחי בשנת 2023 נהרסו כ-680 מבנים בשטח C; בשבעת החודשים מאז ה-7.10 נהרסו 408 מבנים, וההערכה היא שמאות מבנים נוספים נהרסו או פורקו בתקופה זו כתוצאה ישירה מאלימות מתנחלים. 65 בתי ספר עומדים כיום בפני סכנת הריסה. תחת הממשלה הנוכחית גם מגמת הגבלת הבנייה הפלסטינית בשטחי B הולכת ומתרחבת.
אלימות חיילים: בשנת 2023 הקטלנית נהרגו מאות פלסטינים כתוצאה מפעילות כוחות הבטחון הישראליים. מאז פרוץ המלחמה בעזה ועד מאי 2024 נהרגו בגדה המערבית 502 פלסטינים – קרוב לרבע מתוכם קטינים (22.3%). הוראות הפתיחה באש הן מתירניות, ומספקות הלכה למעשה הגנה משפטית גורפת ליורים; נדיר ביותר שמקרי הרג של פלסטינים באירועים בעלי אופי לא מלחמתי נחקרים, בניגוד גמור לנהלי הצבא המחייבים לעשות כן. לצד מקרי ההרג, תועדו עבירות נוספות שבוצעו על ידי חיילים כלפי פלסטינים ורכושם בגדה. רשויות אכיפת החוק נמנעות באופן שיטתי מחקירת חיילים הפוגעים בפלסטינים ומהעמדתם לדין. מכלל התלונות הרבות שמוגשות לצבא בעקבות פגיעה בפלסטינים, רק באחוז קטן נפתחות חקירות פליליות (21.4%) ורק בחלקיק מזערי מהתלונות מוגשים כתבי אישום (0.87%). גם במקרים הנדירים בהם חיילים מורשעים בעבירות כנגד פלסטינים, בתי המשפט הצבאיים פוסקים עונשים מקלים ביותר.
מעצרים: מתחילת המלחמה מבצעים כוחות הביטחון הישראליים מעצרים המוניים ברחבי הגדה המערבית. מעדויות עולה תמונה של מעצרים המלווים באלימות קשה באופן שיטתי. נכון למאי 2024 הוחזקו במתקני שב"ס מעל ל-7,800 עצירים ואסירים ביטחוניים מהגדה המערבית וירושלים המזרחית, כולל נשים וקטינים, – מספר שיא וגידול של 200% מספטמבר 2023. השימוש במעצרים מנהליים כנגד פלסטינים זינק בחדות עם פרוץ המלחמה: במאי 2024 עומד מספר העצורים המנהליים על 3,424 – כ-40% מהפלסטינים שנעצרו בגדה המערבית וככל הידוע לנו, זהו המספר הגבוה ביותר מאז תחילת הכיבוש הישראלי. גם בעת מלחמה מעצר מנהלי ממשיך להיות נוהג פוגעני העומד בניגוד גמור לדין הבינלאומי. התפתחות מדאיגה במיוחד היא השימוש הגורף ב'מעצרים מלחמתיים' מאז פרוץ המלחמה – מעצר אוטומטי לשמונה ימים ללא קשר לעילת המעצר, ללא אפשרות מפגש עם עורך דין וללא זכות ערעור.
פלסטינים במשמורת שב"ס: צעדים לצמצום זכויותיהם של כלואים פלסטינים החלו עם השבעתה של הממשלה הנוכחית והוחמרו מתחילת המלחמה. במתקני הכליאה שבאחריות שב"ס מיושמת מדיניות ענישה קיצונית העולה לכדי עינויים ויחס בלתי אנושי, אכזרי ומשפיל. בנוסף, מעדויות עולה תמונה קשה של אלימות סוהרים נרחבת ושיטתית כנגד כלואים פלסטינים בכל מתקני הכליאה: אלימות פיזית קשה, התעללות והטרדות מיניות, הפחדה ואיומים. לפחות עשרה כלואים מתו תחת משמורת שב"ס מה-7.10 ועד אפריל 2024, כאשר לפחות בשניים מהמקרים קיים חשד ממשי שהוכו למוות. התעללות זאת נעשית במחשכים וללא פיקוח.
ירושלים המזרחית
תהליך הסדרת רישום המקרקעין בירושלים המזרחית הפך לאחד האיומים המרכזיים העומדים בפני תושביה הפלסטינים והוא משמש כלי מרכזי ליהוד שטחי ירושלים שמעבר לקו הירוק באמצעות העברת בעלות על נכסים פלסטיניים לידי המדינה ולארגוני מתנחלים. בשנת 2023 חלה עליה חדה בקידום מהלכים לרישום מקרקעין. הליך-גזל זה מופעל בשילוב חוק נכסי נפקדים ועם מעורבות ישירה של האפוטרופוס לנכסי נפקדים והאפוטרופוס הכללי, הפועל לרשום זכויות בעלות היסטוריות שניתנות ליהודים בלבד. התוצאה היא מנגנון בירוקרטי משוכלל לנישול וגניבת קרקעות, במעורבותם הישירה של גופים ממשלתיים.
בשנת 2023 רק 13% מיחידות הדיור המתוכננות בירושלים יועדו לתושביה הפלסטינים, המהווים כ-40% מאוכלוסיית העיר. הוצאת היתרי בנייה היא בגדר בלתי אפשרית עבור יחידים ובעלי קרקעות פלסטיניים. מדיניות הדיור והתכנון המפלה משיגה את מטרותיה הטריטוריאליות והדמוגרפיות: העמקת השליטה הישראלית, פירוק הרצף האורבני הפלסטיני ודחיקת הפלסטינים לעבר השכונות המוניציפאליות שמעבר לחומת ההפרדה, בהן נדחקים כיום מעל ל-120 אלף מתושבי העיר ללא שירותים עירוניים של ממש.
הריסת בתי מגורים ומבנים ואכיפה בררנית הינן חלק ממדיניות הדיור והתכנון המפלה, הכופה על אלפי פלסטינים לבנות את בתיהם ללא היתר. קצב הריסות בתים שמבצעת ישראל בירושלים המזרחית הוא חסר תקדים: בשנת 2023 לבדה נהרסו 140 יחידות דיור ו-84 מבנים נוספים; מאז ה-7.10 ועד תחילת מרץ 2024 נהרסו 133 מבנים, מתוכם 98 יחידות דיור בהן התגוררו מעל 140 אנשים שנשארו ללא קורת גג או מגן בעת מלחמה.
במהלך 2023 קודמו 31 תוכניות בנייה לישראלים מעבר לקו הירוק בירושלים, כולל כ-12 אלף יחידות דיור בהרחבות של התנחלויות ובהתנחלויות חדשות בעיר. מאז פרוץ המלחמה ועד אפריל 2024 קודמו תוכניות לארבע התנחלויות חדשות, אשר שתיים מהן אושרו. תכנון ההתנחלויות וקידומן המהיר באופן חריג במערכות התכנון עומדים בניגוד גמור להגבלות הדרקוניות על פיתוח המרחב הפלסטיני העירוני. צעדים אלה נעשים באמצעות מעורבות ישירה של האפוטרופוס הכללי שבמשרד המשפטים, שלראשונה, ותוך חריגה מסמכותו, החל ליזום הקמת התנחלויות בשטחים הנמצאים תחת ניהולו.
הרשויות הישראליות עושות שימוש נרחב באתרי תיירות ומורשת כדי לשלוט בקרקע ובנראטיב ההיסטורי בירושלים. בלב מדיניות זו נמצא אגן העיר העתיקה, אשר, בשיתוף פעולה הדוק בין עמותות מתנחלים וגופי מדינה, מעוצב מחדש כאתר היסטורי יהודי בלבד. שטחים באגן העיר העתיקה נגזלים מידי פלסטינים ומועברים לידי מתנחלים בחסות המדינה ובאמצעות רשת של פרויקטים ארכאולוגיים, גנים לאומיים ואתרי מורשת.
כשליש מתושביה הפלסטינים של ירושלים המזרחית חיים כיום מעברם של חומת ההפרדה ומחסומי קבע. מיד לאחר ה-7.10.23 נסגרו כל המחסומים ההיקפיים סביב ירושלים המזרחית וניתקו באחת את תושבי העיר הפלסטינים שמעבר לגדר ההפרדה ממרכז חייהם. הצבת מחסומים עראיים וחסימת המעבר בין שכונות בירושלים המזרחית הובילו אף הן לפגיעה רחבה בחופש התנועה של פלסטינים תושבי העיר ולניתוקם הכפוי. בנוסף, מפרוץ המלחמה הפעילה משטרת ישראל הגבלות גישה קשות על כניסתם של פלסטינים לעיר העתיקה. קיצוניות במיוחד היו ההגבלות על כניסת מתפללים מוסלמים להר הבית/חרם א-שריף, לעיתים קרובות באלימות רבה. הגבלות אלו נמשכו חודשים רבים והיו חסרות תקדים באורכן ובהיקפן. הפגיעה הקולקטיבית בחופש הפולחן של מתפללים מוסלמים נעשתה על רקע צעדיה המוצהרים של הממשלה הנוכחית לשחיקת הסטטוס-קוו באתר, והתרחשה בעוד כניסתם של יהודים למתחם המשיכה ללא הפרעה.
לאחר ה-7.10.23 הפכו פעילות השיטור בירושלים המזרחית לאגרסיביות והתאפיינו באלמנטים של ענישה קולקטיבית. בעימותים בין כוחות משטרה ופלסטינים, ובין מתנחלים ופלסטינים, נעשה שימוש באש חיה ובאמצעים אחרים. אלימות מצד כוחות המשטרה, השפלות והטרדות של עוברי אורח פלסטינים, כולל קטינים, הפכו לתכופים וקשים יותר במהלך חודשי המלחמה, עד כדי שיבוש מוחלט של שגרת החיים.
בנוסף, בשלושת חודשי המלחמה הראשונים תועדו קרוב לאלף עצורים במזרח ירושלים, גברים, נשים וקטינים, כאשר עשרות מהם הושמו תחת מעצר מנהלי ומאות במעצרי בית.
ישראל
היוזמה להפיכה משטרית קשורה קשר הדוק לאג'נדה פוליטית שמקדמת סיפוח והעמקת האפרטהייד בשטחים הכבושים. קידום חזון זה תלוי בהגבלת כוחה של החברה האזרחית וצמצום – אם לא ניטרול – עצמאות בית המשפט. צמצום המרחב האזרחי פוגע ביכולת להתנגד ולבקר פרקטיקות כגון התעללות בעצורים, יצירת אסון הומנינטרי בעזה וסיפוח הגדה המערבית.
ביולי 2023 אישרה הכנסת את התיקון לחוק יסוד: השפיטה, הידוע כביטול עילת הסבירות – צעד נוסף בהשלמת ההפיכה המשטרית. ב-1.1.2024 בית המשפט העליון קבע כי יש להכריז על בטלותו של התיקון המבטל את עילת הסבירות, בשל הפגיעה החמורה וחסרת התקדים במאפיינים הגרעיניים של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית.
הגבלות על פעילים ומגיני זכויות אדם, על חופש הביטוי והמחאה, כולן מעמיקות את הכיבוש ומאפשרים את הפרות זכויות האדם בשטחים הכבושים. מאז 7.10.23 התעצמו ההגבלות על ארגונים ופעילים, וגברו השימוש באמצעים אלימים לפיזור הפגנות וביצוע מעצרים לא נחוצים ואלימים. בחסות המלחמה, בוטלה חלקית הנחיה לפיה המשטרה נדרשת לקבל אישור מהפרקליטות לפני פתיחה בחקירה של עבירות ביטוי (כגון הזדהות עם ארגון טרור). בעקבות כך נעצרו עשרות אזרחים ותושבים, רובם המכריע פלסטינים אזרחי ישראל, חלקם בעקבות התבטאויות ברשתות החברתיות.
במשך שלושה חודשים מתחילת המלחמה, משטרת ישראל סירבה באופן גורף לאשר הפגנות נגד המלחמה או נגד מדיניות ישראל בעזה, והמדיניות השתנתה רק לאחר עתירה לבג"ץ. המשטרה מדכאת בשיטתיות משמרות מחאה, אפילו קטנות ביותר, של מי שמצטיירים כתומכי שמאל המבקשים למחות נגד המשך המלחמה או מדיניות הממשלה ומחדליה.
מאז פרוץ המלחמה ובחסותה השר לביטחון לאומי קידם חלוקה מסיבית של רישיונות נשק. במקביל, המשטרה הקימה, בהליך מזורז וללא הסדרה ופיקוח מספקים, למעלה מ-100 כיתות כוננות עירוניות כשלכל אחד מחבריהן נמסר נשק. מדובר בכוח אזרחי חמוש מסוג חדש (בניגוד לכיתות כוננות יישוביות, שהיו קיימות גם לפני המלחמה), שלא הוסדר כהלכה בחוק, ללא הכשרה מספקת, ואשר קיומו מעלה חשש גדול מפני שימוש לרעה של חבריו בסמכויותיהם.
הארגונים השותפים
